היו היה באחד הימים, בת משפחה אהובה גילתה כי היא סובלת ממחלה קשה. היא חלתה מאוד ומסע ההחלמה היה מלא בכאב ואתגרים, משפחתה ליוותה אותה בתוך מערבולת הקשיים אליהם נקלעה. למרות הקושי המשבר הפך לשיעור מעצים עבורה ועבור כל בני המשפחה. דודתה שלקחה על עצמה להיות המטפל העיקרי, הייתה צריכה לנווט בתוך עולם מורכב של טיפולים, פגישות רפואיות ולתת תמיכה רגשית. זאת הייתה משימה מתישה אך כל המשפחה  הייתה נחושה להיות מקור עוצמה לאהובתם. ככל שהימים הפכו לשבועות ושבועות הפכו לחודשים הם ראו את העוצמה, החוזק והאומץ שלה ואת נחישותה לנצח את המחלה. הם למדו את החשיבות של האחדות והתקשורת. הם התלכדו יחדיו, תמכו אחד בשני רגשית ומעשית ושיתפו את רגשותיהם. המשפחה גילתה את הכוח הטמון בסביבה.  הם נשענו על חברים, קרובי משפחה, קבוצות תמיכה ומצאו נחמה בלשתף את חוויתם. לאורך המסע, המצב הבריאותי של דודתה עבר תמורות ושינויים, רגעים של תקווה הפכו לרגעים של ייאוש ונחישותם נבחנה שוב ושוב. דרך כל אלו הם למדו לקבל את ההווה ולהעריך את הרגעים והניצחונות הקטנים . המשבר הפך לרגע של הארה עבור כל המשפחה. הם למדו מהי  המשמעות האמיתית של משפחה.

הסיפור שלי הוא בדיוק כזה, רק הפוך. אז איך הכל התחיל?